הבשורה על-פי מרקוס 15

Habrit Hakhadasha/Haderekh

טו השכם בבוקר נפגשו ראשי הכוהנים, הזקנים, הסופרים וכל חברי הסנהדרין כדי להתייעץ על הצעד הבא. הם החליטו לשלוח את ישוע בליווי משמר מזוין אל פילטוס, המושל הרומאי.

² "האם אתה מלך היהודים?" שאל פילטוס.

"אתה אומר," השיב ישוע.

ראשי הכוהנים האשימו אותו בפשעים רבים. "מדוע אינך מגן על עצמך?" שאל פילטוס בתמיהה. "מה יש לך לומר?" ⁵ להפתעתו של פילטוס לא ענה ישוע דבר.

⁶ כל שנה בחג הפסח נהג פילטוס להוציא לחופשי אסיר יהודי אחד, לפי בחירת העם. ⁷ באותו זמן היה בכלא אסיר יהודי בשם בר-אבא, אשר הואשם ברצח (יחד עם אחרים) בעת אחת המרידות.

⁸ בינתיים החל ההמון לבקש מפילטוס שישחרר אסיר אחד כמנהגו.

⁹ "האם אתם רוצים שאוציא לחופשי את מלך היהודים?" שאל פילטוס. ¹⁰ הוא הציע לשחרר את ישוע, כי הבין שראשי הכוהנים אסרו אותו מתוך קנאה.

¹¹ אולם ראשי הכוהנים הסיתו את ההמון לדרוש את שחרורו של בר-אבא במקום שחרורו של ישוע.

¹² "אם אשחרר את בר-אבא, מה אעשה עם איש שאתם קוראים לו מלך היהודים?" שאל פילטוס.

¹³ "צלוב אותו!" צעקו.

¹⁴ "אבל מדוע?" לא הבין פילטוס. "מה עשה?" הם לא ענו, ורק הגבירו את צעקותיהם: "צלוב אותו! צלוב אותו!"

¹⁵ פילטוס רצה למנוע מהומות אז נכנע לדרישת ההמון. על כן שחרר את בר-אבא מבית-הסוהר וציווה להלקות את ישוע בשוטים.

לאחר מכן לקחו החיילים הרומאים את ישוע לחצר הארמון. הם קראו לכל חיילי המשמר, הלבישו את ישוע בגלימת ארגמן, הכינו לו זר מקוצים ארוכים ודוקרניים והניחו את הזר על ראשו. ¹⁸ הם החלו ללעוג ולצחוק לו: "יחי מלך היהודים!" ¹⁹ הם הכו אותו באכזריות, חבטו על ראשו במקלות, ירקו עליו, כרעו ברך לפניו והשתחוו לו בלעג.

²⁰ כשהתעייפו, הורידו מעליו את הגלימה, הלבישו אותו בבגדיו והובילוהו לצליבה.

²¹ החיילים פגשו בדרך את שמעון הקוריני (אביהם של אלכסנדר ורופוס), שחזר מהשדה, ואילצוהו לשאת את הצלב של ישוע למקום הצליבה.

²² ישוע הובא למקום הנקרא "גלגלתא", כלומר "מקום הגולגולת". ²³ הם הגישו לו יין מסומם, אך הוא סרב לשתות. ²⁴ לאחר מכן הם צלבו אותו וערכו הגרלה על בגדיו.

²⁵ בשעה תשע בבוקר צלבו את ישוע.

²⁶ מעל ראשו היה תלוי שלט שאשמתו כתובה עליו: "מלך היהודים".

²⁷ באותו בוקר נצלבו איתו שני פושעים: אחד לימינו ואחד לשמאלו, ²⁸ וכך התקיים הפסוק^[a]: "ואת פושעים נמנה."

העוברים והשבים קיללו אותו ולעגו לו: "הבה נראה אותך כעת הורס את בית-המקדש ובונה אותו מחדש תוך שלושה ימים! אם אתה גיבור כזה, מדוע אינך מציל את עצמך ויורד מהצלב?" ³¹ גם ראשי הכוהנים והסופרים עמדו סביבו ולעגו לו. "הוא יכול להושיע את כולם חוץ מאשר את עצמו!" צחקו.

³² "משיח שכמוך!" קראו לעברו. "מלך ישראל, הבה נראה אותך יורד מהצלב, ואז נאמין למה שאתה אומר!" גם שני הפושעים שנצלבו איתו קיללו אותו.

³³ בשעה שתים עשרה בצהריים כיסה חושך את כל הארץ למשך שלוש שעות.

³⁴ בשעה שלוש זעק ישוע זעקת שבר: "אלי, אלי, למה שבקתני?" ("אלי, אלי, למה עזבתני?"^[b]) ³⁵ אחדים מהאנשים שעמדו שם חשבו שהוא קורא לאליהו הנביא. ³⁶ איש אחד רץ והביא ספוג טבול בחומץ, שם אותו בקצה מוט ארוך והגיש אותו לישוע. "הבה נראה אם אליהו באמת יציל אותו!" קרא האיש.

³⁷ באותו רגע זעק ישוע זעקת שבר נוספת ונפח את נשמתו.

³⁸ בבית-המקדש, הפרוכת התלויה לפני קודש הקודשים נקרעה לשניים מלמעלה למטה.

³⁹ קצין רומאי אחד, שעמד בין הצופים וראה כיצד נפח ישוע את נשמתו, קרא: "הוא באמת היה בן-אלוהים!"

גם נשים עמדו במרחק מה וחזו בצליבה; ביניהן היו מרים המגדלית, מרים (אמם של יעקב ויוסי) ושלומית. כל אלה האמינו בישוע ואף שרתו אותו בהיותו בגליל. היו שם עוד נשים רבות אשר הלכו אחריו לירושלים.

כל זה התרחש ביום שישי. עם רדת הערב, יהודי נכבד בשם יוסף הרמתי ניגש לפילטוס וביקש את גופתו של ישוע. יוסף היה חבר בסנהדרין והאמין בביאת המשיח באותה עת. ⁴⁴ פילטוס לא האמין שישוע כבר מת, ולכן ביקש מאחד מקציניו שיוודא את הדבר. ⁴⁵ הקצין בדק ואישר שאכן ישוע כבר מת, ורק אז הרשה פילטוס ליוסף הרמתי לקחת את הגופה.

⁴⁶ יוסף קנה סדין גדול, הוריד את גופת ישוע מהצלב, עטף אותה בסדין וקבר את ישוע בקבר חצוב בסלע. הוא סתם את פתח הקבר בסלע גדול. ⁴⁷ מרים המגדלית ומרים אמו של יוסי ראו את המקום שבו נקבר ישוע.